פטיש, מסמר, ניקח מהר

אתמול אכלנו את ארוחת חג הסוכות אצל גיסתי, חמש מנות מגוונות בהשראת "מסטר שף" . סלטים משובחים, שתי עיקריות, יין רקנאטי וקינוחים שחבל על הזמן. הפרגולה היפה הצמודה לבית הוקפה בבד לבן, תוצרת "נחלים". הילדים הכינו שלט "שנה טובה" שניתלה מתחת למקלעת מלאכת מחשבת מתוצרת סין, ועל המשרביה היפה ניתלו בסדר מופתי קישוטים נוצצים מאותו בית יוצר. סוכות או לא?

בחצרות סמוכות היו עוד סוכות. כולן עטופות בבד לבן מעוטר, עם כיתוב נכון וציורים של שבעת המינים בעיצוב מקצועי. דומות זו לזו כשתי "סוכות נחלים".

כדרכי בקודש נתקפתי פתאום בגל נוסטלגיה. נזכרתי בחג סוכות שלנו, בשיכון הקטן בהרצליה. את ההכנות התחלנו ימים רבים לפני החג. אמא יצאה "למושבה" (ככה קראנו אז ליציאה לרחוב סוקולוב, בימים שהרצליה טרם הוכרזה כעיר). היא חזרה לאחר מסע רגלי ארוך עם גיליונות צבעוניים מנייר דק, מגולגלים לגליל. מחצית הגילינות הונחו על השולחן, והפכו עד מהרה לרצועות דקות. בקערית גדולה ערבבנו  קמח עם מים, תערובת שזכתה לכינו "דבק קמח", והתחלנו בהרכבת ה"שרשרות". עשרות מטרים של שרשרות צבעוניות, עשויות לולאות, כל לולאה בצבע אחר. משאר הניירות הצבעוניים הכנו מגזרות נייר, שנוצרו כתוצאה מקיפולים רבים וגזירה יצירתית, ושמרנו קצת לברכות וליצור ציפורים, עליהן ארחיב בהמשך.

את כל ה"שנות טובות", עם הקישוטים הנוצצים, שמרנו בארגז נפרד. יהיה להן תפקיד חשוב על קירות הסוכה.

בשבוע שקדם לחג אכלנו רק ביצים מטוגנות. קליפתן נשארה שלמה, לאחר שניקבנו חור בכל אחד מקודקודיהן ורוקנו אותן בנשיפה למחבת. הן תשמשנה להכנת "ציפורים" שירחפו מתחת לסכך. בצד הרחב נרכיב מקור, בצר נרכיב זנב וכנפיים צבעוניות יודבקו בצדדים.

בשבת שקדמה לחג הוקמה הסוכה. אבא הביא קרשים, שלף את קופסת המסמרים – רובם משימוש משני, חלודים וקצת עקומים, ובנה את שלד הסוכה. מסמרים עקומים יושרו, מסגרת חוברה למסגרת, מכת פטיש לא מדוייקת השאירה ציפורן כחולה ולבסוף עמדה הסוכה, די ישרה וקירותיה דומים זה לזה בגדלם. כעת ניתלו הבדים, שישמשו קירות: שמיכה צבאית חומה, שני סדינים ישנים (אחד לבן ואחד ירוק), שמיכה צבאית שחורה ווילון ישן לפתח. הברוש השכונתי נפרד מכמה ענפים, שביחד עם שני ענפי דקל שאבא השיג שימשו סכך. כעת, כשהסוכה עמדה, הגיע תורנו. הרצנו את השרשרות הלוך ושוב לאורכה ולרחבה של הסוכה, ותלינו את הציפורים. בעזרת סיכות חיברנו לקירות את ה"שנות טובות" עד שלא ניתן היה להבחין בין סדין לשמיכה צבאית. תלינו את מגזרות הנייר ובכניסה שלט ענק "ברוכים הבאים". אבא חיבר נורת חשמל במרכז הסוכה, ואנחנו חתכנו פה, עיניים ואף בדלעת , שתכנה הפך תוספת מזינה לארוחה. מי שהצליח להשיג לולב וערבות נחל תלה אותם בין הקישוטים, והמהדרין תלו רימונים מהסכך. זכורים לי גם כמה לימונים ששודרגו לאתרוג. כל שנותר כעת היה להכניס לסוכה שולחן וכסאות, ולחכות בקוצר רוח לערב ולארוחת החג.

לבושים בבגדי חג ישבנו מסביב לשולחן בסוכה. הצטרפו אלינו ילדים אחרים מהשכונה, שאבא שלהם לא היה חרוץ כמו שלנו ולא בנה סוכה. כל אמא הביאה צלחת מזון לילדיה. מזון פשוט, שלא היה עובר אודישן. ישבנו ואכלנו, שרנו שירי חג ואחר כך יצאנו ל"סיור סוכות", משווים בין הסוכות. שלנו, כמובן, הייתה הכי יפה, אבל גם לאחרים לא היה במה להתבייש. בדקנו, אנחנו המקפידים על קלה כחמורה, אם רואים דרך הסכך כוכבים, ואם יש לסוכה לפחות שלושה קירות, וכמובן את איכות הבנייה והקישוטים.

ואז הלכנו לישון, מתעוררים באמצע הליילה לקול טיפות הגשם, שמעולם לא הכזיב. הגשם הרטיב לנו את הקישוטים, פרם את השרשרות והמיס את דבק הקמח המשובח שחיבר בין הלולאות. הרוח תלשה את המגזרות ובבוקר מצאנו עיסת נייר,  ערימות שרשרות שצבען נשטף ושמיכות צבאיות נוטפות מים וחסרות חן.

מזל שעל מצוות הלינה בסוכה לא הקפדנו.

חג שמח!

About these ads

אודות amitairotem

נשוי לשוש. אב לאורי, מיקה ועודד. גר ברמת השרון, עובד במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. חובב טיולים וטבע. אוהב לקרא וגם לכתוב.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פטיש, מסמר, ניקח מהר

  1. מוטי הגיב:

    רק למען הדיוק: גם אלו שהיתה להם סוכה, באו לסוכה שלנו לארוחת הערב. חוצמזה כל מילה בסלע….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s